Suchergebnisse

תקופת הזמן שעברה מתאריך ה-7 באוקטובר 2023 תוארה במספר רב של דרכים—ומילותיה של רובי דמלין הן “מבחן אמיתי של מערכות האמונה שלך.”

Die Zeit seit dem 7. Oktober 2023 ist mit vielen verschiedenen Worten beschrieben worden – Robi Damelin nennt sie „eine echte Prüfung für unsere Glaubenssysteme“.

“אנו לא נעזוב את רצועת עזה כל עוד יש כנסיה אחת שעומדת.”

“אנו לא נהיה הנוצרים האחרונים שיעזבו את רצועת עזה.”

“איבדנו את הכל, אבל אנו לא יכולים לאבד את המשימה שלנו ואת השייכות שלנו למקום זה הכל כך יקר ללב שלנו.”

“זהו המקום בו החלה הנצרות וכאן היא תמשיך להתקיים.”  

אלו המילים שאנשים ממלמלים כאשר נאדר אבו אמשה, מנכ"ל המחלקה לשירותים לפליטים פלסטינים של מועצת הכנסיות במזרח התיכון (DSPR-MECC), מנסה לעזור להם פשוט לעבור את היום.

„Wir werden Gaza nicht verlassen, so lange dort noch eine Kirche steht.“

„Wir werden nicht die letzten Christen sein, die in Gaza leben.“

„Wir haben alles verloren, aber wir können unsere Mission und unsere Zugehörigkeit zu diesem Ort, der uns so sehr am Herzen liegt, niemals aufgeben.“

„Das Christentum ist hier entstanden, und es wird auch hier bleiben.“  

Diese Worte hört Nader Abu Amsha, Direktor der Abteilung für Soziale Dienste für Palästinensische Geflüchtete des Rates der Kirchen im Nahen Osten (DSPR-MECC), von den Menschen, die er in ihrem Überlebenskampf zu unterstützen versucht.

לאב פרנס בואן, כומר בכנסייה הקתולית שחי ופועל למען אקומניזם בירושלים מאז 1969, יש תיאור מובהק של המצב בפלסטין ובישראל כיום.

Pater Frans Bouwen, ein Priester der katholischen Kirche, der seit 1969 für die Ökumene in Jerusalem lebt und arbeitet, beschreibt die aktuelle Situation in Palästina und Israel mit klaren Worten.

 "החיילים עזבו בגלל שאנו הסתכלנו עליהם.”

“אני מסוגל לרעות את הצאן שלי ליד הבסיס הצבאי בגלל שאני מרגיש בטוח בנוכחותם של המלווים האקומניים וההטרדות מצד המתיישבים הן מועטות יותר כאשר אתם נמצאים בסביה.”

“אנו מרגישים בטוחים כאשר המלווים האקומניים נוכחים.”

„Die Soldatinnen und Soldaten gingen weg, weil ihr hingesehen habt.“

„Ich kann meine Schafherde nahe der Militärbasis weiden, weil ich mich in Anwesenheit der ökumenischen Begleitpersonen sicher fühle und die Schikanierung durch Siedlerinnen und Siedler viel weniger ist, wenn ihr da seid.“

„Wir fühlen uns sicher, wenn die ökumenischen Begleitpersonen da sind.“

Für die 380.000 Palästinenserinnen und Palästinenser, die in Ostjerusalem leben, ist der Alltag oftmals getrübt durch die Benachteiligungen in Bezug auf so ziemlich alle Aspekte des Lebens – angefangen bei den Wohnungen, über das Gesundheitswesen, die Kinderbetreuung bis hin zur Müllentsorgung. Auch wenn 39 % der Menschen in der Stadt Palästinenserinnen und Palästinenser sind, gibt es große Unterschiede bei den Dienstleistungen, die ihnen zur Verfügung stehen.

Dr. Jad Issac denkt gerne in Zahlen. Wenn es um den Grund und Boden im Westjordanland am Rande von Jerusalem und im Jordantal geht – auch bekannt unter der einfach Bezeichnung E1 – schätzt Issac eine ziemlich hohe Summe: ein Verlust in Höhe von zwei Milliarden US-Dollar im Jahr für das palästinensische Volk im Vergleich zur Möglichkeit, die gleiche Summe in Nettoeinnahmen zu verdienen, Schulden zu tilgen und dann im Gegenzug ärmeren Ländern zu helfen.  Die astronomisch hohe Summe entsteht aus verpassten Tourismuschancen aufgrund des fehlenden Zugangs zu E1, dem Jordantal und dem Toten Meer – laut einer vom Applied Research Institute of Jerusalem durchgeführten Studie über die wirtschaftlichen Kosten der Besatzung (Economic Cost of the Occupation Study).

חנה ברג, אישה ישראלית המתארת את עצמה כ“דיפלומט לזכויות האדם” חברה בארגון מחסום ווטש, בילתה עשרות שנים בצפייה לדברים הקורים לפלסטינים במעברי גבול, והמסקנה—במילה אחת—“הפיכה ללא אנושי,” היא אומרת.

Die Israelin Hanna Barag nennt sich selbst „Menschenrechtsdiplomatin" und arbeitet für die Organisation Machsom Watch. Sie beobachtet seit Jahrzehnten, wie die palästinensische Bevölkerung an den Checkpoints behandelt wird, und nennt es – schlicht in einem Wort – „entmenschlichend".

בשנת 1919 הזמין המושל הצבאי של ירושלים, סר רונלד הנרי אמהרסט סטורס (Ronald Henry Amherst Storrs) שלוש משפחות ארמניות של אמני אריחים – באליאן (Balian), קרשקשיאן (Karakeshian) ואוהנסיאן (Ohanessian ) – לירושלים, כדי לשחזור ושיפוץ האריחים המפארים את כיפת הסלע במסגד  אל-אקצא, אשר צוירו במאה ה-16

1919 hat Sir Ronald Henry Amherst Storrs, der damalige Militärgouverneur von Jerusalem, die drei armenischen Familien Balian, Krarakeshian und Ohanessian nach Jerusalem geholt, um die aus dem 16. Jahrhundert stammenden Fliesenornamente des Felsendoms in der al-Aqsa-Moschee zu restaurieren.

לסמיה* בת העשרים ושש שנולדה בגדה המערבית אין תעודת זהות – לא פלסטינית ולא ישראלית. הייתה לה פעם תעודת זהות ירושלמית בזכות אביה, אבל היא בוטלה. על הביטול נודע לה כשהייתה בת 16 וחשבה שיש לה הזדמנות לנסוע לשווייץ עם בית הספר שבו למדה. היא לא יכלה לנסוע. מאז, סמיה ומשפחתה נאבקות לקבל חזרה את תעודת הזהות הירושלמית שלה.

Die 26 Jahre alte Samyah* hat keinen Personalausweis – weder einen israelischen noch einen palästinensischen. Geboren im Westjordanland, hatte sie früher einen Jerusalemer Ausweis, weil ihr Vater dort lebte. Diese ID-Karte wurde ihr jedoch entzogen. Dass sie das Recht auf diese ID-Karte verloren hatte, erfuhr sie erst mit 16, als sie dachte, sie hätte die Möglichkeit, mit ihrer Schule in die Schweiz zu reisen. So konnte sie an dieser Klassenfahrt nicht teilnehmen. Seither kämpfen Samyah und ihre Familie darum, den Jerusalemer Ausweis wiederzuerlangen.

Über viele Jahrhunderte haben die Vorfahren von Sami El-Yousef an der Prozession des Heiligen Feuers teilgenommen und dabei ein Banner mit dem Wappen einer der 13 ältesten christlich-orthodoxen Familien in Jerusalem getragen.

Pater Issa Thaljieh kann sich nicht vorstellen, an einem anderen Ort als Bethlehem zu leben, denn hier wurde Jesus geboren. Seit einem Jahr ist er griechisch-orthodoxer Gemeindepriester in der Geburtskirche in Bethlehem