Feature story
“הסדר העולמי מתפרק", הוא אומר, ומקונן על כך שהאו"ם עומד בצד ומוציא הצהרות שמדינות חזקות לא תתמוכנה בהן.
אבל במהלך 55 השנים האחרונות הוא ראה כנסיות בירושלים מגיעות לרמה חדשה של אחדות. “ראשי הכנסיות מתכנסים בקביעות, נותנים הצהרות וקיימות כמה יוזמות משותפות,” הוא אומר. “אני חושב שהם עברו דרך ארוכה ואני מאוד שמח על כך.”
בואן מאמין שהעבודה היא של רוח הקודש. “זה כמו שהם גילו עד כמה עמוק בפנים הם מאוחדים,” הוא אומר. “כיום, במצב הנוכחי, הם במגע מאוד קרוב אחד עם השני.”
זוהי דרך קשה מאוד במצב הנוכחי, הוא מוסיף. “בין הכנסיות בקהילות, הרגישויות נמצאות לפעמים שם,” הוא אומר. “בחלק מן הקהילות שלנו—קתוליות וגם לותרניות—יש לנו חברים הנמצאים מהצדדים המנוגדים של הקונפליקט.”
עדיין, אנו שייכים לקהילה יחידה של נוצרים בירושלים—אחת שהחזיקה מעמד מאות בשנים. “זוהי דרך של עליות ומורדות, ואנחנו יכולים לעשות טוב יותר, אבל זו אמונה עמוקה בכך שהקשר מתקיים ברמת המאמינים, בכל הרמות של הכנסייה,” אומר בואן.ירושלים מקרבת אותם למרות ההבדלים ביניהם.
לחגוג את חג הפסחא
ככל שחג הפסחא מתקרב, בואן ואחרים בירושלים פשוט אינם יודעים כיצד הוא יתנהל. “בדרך כלל עולי הרגל ממלאים את הרחובות,” הוא אומר. “השנה, לא יהיו עולי רגל אשר יוכלו לבוא לפני חג הפסחא. הפלסטינים אינם יכולים להיכנס אל העיר כדי לחגוג."
אבל הוא משוכנע שהנוצרים יחגגו את חג הפסחא ללא כל קשר. “הם יתחדשו בכך בחייהם, יתחדשו באמונתם ותקוותם לעתיד,” הוא אומר.
מה העולם האקומני יכול לעשות טוב יותר בירושלים? בואן מאמין שהם יכולים לשתף יותר משאבים—הן אנושיים והן חומריים. “אני חושב שסוג זה של שיתוף הוא אחד הקריטריונים לאותנטיות של הנחישות האקומנית האמיתית שלנו לעבוד יחד—אז הכנסיות שלנו תהיינה חזקות יותר להתמודד עם העתיד.”
הוא גם מאמין שיש צורך לעבוד עם המשך הנוכחות הנוצרית. “ללא הנוכחות הנוצרית, ירושלים תהיה מוזיאון בלבד—אבנים תאולוגיות,” הוא אומר. “הנוצרים שייכים לכאן, והנוכחות שלהם, לדעתי, היא חיונית.”
הוא מאמין שכמיעוט קטן, הנוצרים אינם מהווים איום על אף אחד. “אנו נמצאים שם כדי לשרת. הנטייה הדתית שלנו קוראת לנו לשרת ולעשות זאת בענווה,” הוא אומר.
אבל היכן הם זרעי השלום? “כאשר אנו אומרים את האמת החזקה—אבל לא ממקום גבוה—מהקרקע ומעלה,” אומר בואן. “אנחנו צריכים להיות בעולם כדי להיות מלח הארץ.אנו צריכים לחיות עם האחרים.”
לעתים קרובות פירוש הדבר הוא להרגיש את הכאב של כל אחד ואחת, אומר בואן. “ירושלים נמצאת בסכנה לאבד את הממדים הרב-תרבותיים והרב-דתיים שלה,” הוא אומר. “ירושלים הייתה אמורה להיות מקום של מפגש ומקום שבו כולם מרגישים בבית.”
זו עיר יקרה מדי מכדי להיות נשלטת על ידי רשות אחת או פלג אחד, הוא מאמין. “הקיצוניים, הכובשים היו רוצים שירושלים תהיה בצבע אחד—אבל ירושלים צריכה להישאר רב-גונית,” הוא אומר. “האם קיימים מספיק אנשים הרוצים לחיות ביחד—להכיר אחד בשני?”
קבלה הדדית כזו בירושלים דורשת מנהיגות טובה, אומר בואן. “זוהי קריאה לחזור אל השורשים שלנו ולהתחיל מחדש. למרות הכל—אנו מתחילים מחדש. ירושלים צריכה להתחיל מחדש.”
מידע נוסף: יוזמת חג הפסחא 2024
