Interview
*מאת קלאוס גרו
כאשר עונה הקציר כמעט ומסתיימת, החיים תחת הכיבוש חוזרים למצב "הנורמלי" עבור קהילות הפלסטינים בגדה המערבית. תחת המצב "הנורמלי" הזה, שפירושו עקירות כפויות ופחד תמידי מאיומים והטרדות, פורח כעת גם כיבוש ישראלי מאיים של חלקים גדולים של אדמה פורה הנמצאת בבעלת חקלאים פלסטינים – מהלך אשר "יחליש את השלום והצדק ויהווה הפרה של החוק הבינלאומי", בהתאם להצהרה אקומנית משותפת של מועצת הכנסיות העולמית (WCC) וארגונים אקומניים אחרים מוקדם יותר השנה.
"אדמה זו עובדה על ידי הפלסטינים במשך מאות שנים. עץ הזית תמיד מילא תפקיד חשוב, לא רק בגלל התבואה שהוא מביא והתרומה לחיי החקלאים, אלא גם כסמל לתקווה וחוסן נפשי," מסביר הכומר דר' מיטרי ראחב, מנהיג כנסיה, יזם חברתי ונשיא אוניברסיטת גיר אל-קאלימה בבית לחם.
כבר הרבה מאוד זמן ראחב הוא חסיד ורודף אחרי מה שהוא מתאר כ-"התנגדות יצירתית" והוא מהווה את הכוח המניע מאחורי כמה רשתות ותנועות נוצריות, אשר מטרתן היא לתת כוח לכל חלקי החברה האזרחית בפלסטין ולהעלות את המודעות הגלובלית בנוגע למאבקים וחוסרי הצדק שהפלסטינים חייבים לעמוד בהם.
"החלפה של עצי זית אשר נעקרו עם עצי זית חדשים בשטחים הכבושים היא אחת מן הדוגמאות לפעולות שלום המדגימה שאנו לעולם לא נוותר על התקווה שלנו לחיות בכבוד. יישנם 6 מיליון וחצי פלסטינים באזור זה, כאשר מספרם שווה לזה של הישראלים. אנו נמצאים כאן על מנת להישאר," אומר ראחב.
תקווה אמיתית מובילה לפעולה יצירתית
עבורו, התקווה תמיד מייצגת פעולות מוחשיות על מנת לבצע שינויים רצויים והוא מבקש מכל אדם ומכל קבוצה של אנשים לקדם את השינוי באופן פעיל באזור וברשות שלהם.
"אלוהים אמר ועשה את מה שהיה נחוץ לומר ולעשות לפני 2000 שנה, בעוד שישו לימד אותנו שאלו עושי השלום אשר מבורכים, לא אלו הלוקחים את השלום. כעת, זה תלוי בנו להיות עושי שלום וליזום את השינוי. כל אחד מאיתנו נקרא לעשות דבר מה, איננו יכולים לשבת ולהמתין לאלוהים או לג'ו ביידן לשנות את הדברים. במקום רק לנהל את הקונפליקט תחת הכיבוש, אנו צריכים לחשוב מחוץ למסגרת ולמצוא דרכים יצירתיות לעבר שינויים אמיתיים באזור עבור העם הפלסטיני," מסביר ראחב, בעודו גם אומר שהמלחמה מעולם לא הייתה אפשרות יצירתית.
שוב ושוב הוא מדגיש את הקשר בין תקווה ופעולה, כאשר האחרונה מגיעה מן הראשונה.
"להיות מלאי תקווה זה בסדר, ככל שהדבר מוביל לפעולות כלשהן, למרות האתגרים והקשיים איתם אנו מתמודדים. אחרת, אנו רק תומכים בתקוות שווא," הוא ממשיך.
מונע על ידי אמונה, תקווה וחוסר אונים
כאשר הוא התגורר תחת הכיבוש מאז היותו בן חמש, ראחב היה אלוף של חופש, צדק ושלום עבור העם הפלסטיני במהלך כל חייו. לאחר סיום הלימודים וקבלת תואר של דוקטור לפילוסופיה בתאולוגיה מאוניברסיטת מרבורג, גרמניה, בשנת 1988, הוא חזר לעירו בית לחם על מנת לשמש ככומר בכנסיית חג המולד הלותרנית האוונגלית. מכן, המסע האין-סופי שלו להפוך תקווה אל פעולות יצירתיות התחיל.
שלושה עשורים מאוחר יותר, המאמצים הבלתי נלאים של ראחב הובילו למספר ארגונים שאינם ממשלתיים והם מאוד מכובדים וליוזמות חברתיות המעוצבות לתת כוח לפלסטינים ולעמוד במגוון של צרכים דחופים בקהילותיהם, במיוחד חינוך גבוה ואומנות באמצעות אוניברסיטת גיר אל-קאלימה. הוא כבר הרבה זמן גם מהווה שם בית במעגלים אקומניים ברחבי העולם, כאשר הוא מאוד מוערך בגלל האנרגיה וההתמדה שלו.
הישגים אלו היגיעו מן התקווה והאמונה, אם כי לפעמים גם מקצת חוסר אונים, אשר אותו הוא מתאר כמניע לחידוש הכוח והחוסן הנפשי. "לפעמים, אבדן התקווה הוא חשוב, בגלל שהדבר מזכיר לנו את המשמעות של פעולות המגיעות מתקווה אמיתית, ולא מתקווה זולה וחיובית," הוא אומר.
לא קונפליקט דתי
למרות ציפיות עגומות מתמשכות עבור הפלסטינים, תקוותו שלו לא עזבה אותו והוא מתייחס אליה כאל המרכיב הטוב ביותר במאבק לשלום ולצדק. למרות שאין זה אומר שהוא אופטימי ביחס לעתיד.
"אנו צריכים לעשות את ההבדל בין תקווה ואופטימיזם. התקווה היא השקעה לטווח ארוך ואין לה כל קשר לאופטימיזם. איך אנו יכולים להיות אופטימיים כאשר אנו עומדים בפני אימפריה כל כך גדולה?" הוא שואל.
כנוצרי אדוק, ראחב רואה בברית החדשה הקדושה כלי לשחרור, לא מדריך לכיבוש והתנחלויות, כפי שהוא רואה שעושים בו שימוש כיום. "זהו איננו קונפליקט דתי, זהו קונפליקט בין שוויון, חופש וצדק לכל נגד עליונות לבנה וישראלית. מה שאנו עדים לו הוא הפיכה של הספר הקדוש לנשק עבור מטרות פוליטיות. זו אינה הדרך בה אנו קוראים את הספר הקדוש."
התקוות העתידיות שלו לשינוי יצירתי מונחות במידה רבה בנערים הפלסטינים, אשר הוא מאמין שמצוידים מבחינה של חינוך והרבה יותר מודעים מאשר ההורים שלהם.
"בדיוק כמו עצי זית, עמדנו ושרדנו בכל סוגי המצוקות. אנו רואים כעת דור חדש של מנהיגים יצירתיים העולים בפלסטין, המתכונן להפוך את התקווה לשינוי מוחשי. דבר זה הוא באמת מלא תקווה," מסכם ראחב.
*קלאוס קרו הוא יועץ תקשורת עבור מועצת הכנסיות העולמית.
