׳לא עמוד בספר׳ – מלווים מאזינים לעדויות של פלסטינים מהכפר מעלול

מאת אלבין הילרט*

מעלול, כפר פלסטיני שנהרס במלחמת מדינות ערב-ישראל, 1948, ראה ביקור של מלווים אקומנים באמצע מרץ.

״הייתי רוצה להזמין אתכם לבית אמיתי, לא סתם כפליט,״ ג׳אד סאבא יוסף סאלם אמר כשקיבל את פניהם של קבוצת מלווים בכפר.

היום, סאלם בן ה-95 הוא אחד ממספר קטן של 75 משפחות שורדות שחיו בכפר בשנת 1948.

״הזיכרון שלי לא כל-כך טוב בימים אלו, אבל כל הדברים שלמדתי בבית הספר, אותם אני עדיין זוכר,״ סאלם אומר בבדיחות, וממשיך לספר את סיפורה של קהילה של כ-800 איש שהיו פעם מטפחים אדמות, מגדלים קמח ותירס, ושגם בו גדלו פעם עצי תפוח בשפע.

קבוצה של מלווים אקומנים עולים לגבעה במעלול. בשנת 1948, צמחו כאן עצי תפוח, כמקור מזון ומחייה לתושבי מעלול. מאז כיבוש האדמה, נשתל יער של עצי אורנים שהחליף את עצי הפרי.

״ישנם שני מעיינות מים באזור, אחד כאן ואחד שם בהר,״ סאלם מספר. ״לפני 1948, הם היו שותפים לנו ולשכנינו הקהילות היהודיות. היינו כולנו חברים.״

אבל השלום במעלול לא היה היה ממושך. השטח נכבש בשנת 1948 והבניינים הוחרבו כליל.

בני הכפר מעלול היו בעיקר פלסטינים נוצרים ומוסלמים, והבתים שבהם התפללו עדיין ניצבים במעלה הגבעה.

היום, מה שנותר מהכפר הישן הם שני מבני כנסייה, מסגד ומאוזולאום מהתקופה הרומאית.

פרות מלחכות עשב בצידי הגבעה במעלול. משפחה בדואית קיבלה היתר להשתמש בגבעה לבקר שלהם, כולל שימוש מקוטע במבני הכנסייה הישנה כאסמים.

״האירוע העיקרי לפני שהחלטנו שעלינו לעזוב,״ אומר סאלם, ״הייתה כשאישה בקהילה שלנו עמדה בדלת ביתה, והביטה לכיוון המקום שבו עמדו הכובשים. היא נורתה שם. אז הבנו ששכנינו אינם חברינו יותר.״

תושבי הכפר מעלול לא הלכו למקום אחד, אלא מצאו מקלט בנצרת ויפו הקרובות, או שעברו לסוריה או לבנון.

״בהתחלה חשבנו שזה זמני, למספר שבועות בלב, אבל למעשה מעולם לא התאפשר לנו לחזור,״ סאלם אומר.

״אנשי מעלול נעתקו. הם איבדו את אדמותיהם, את בתיהם, את עבודתם, כששום דבר אחר אינו מחליף את מקומם,״ אומרת דיאנה בישאראט. בת 33 וילידת ארה״ב, בישאראט נישאה ועברה לגור בישראל בשנת 2011 כאחת מצאצאי הכפר מעלול.״

דיאנה בישאראט וג׳אד סאבא יוסף סאלם מקבלים את פני המלווים האקומנים במבנה הכנסייה הקתולית במעלול.

״מעלול הייתה לא רק כפר, אלא משפחה,״ בישאראט נזכרת. ״ועדיין היום אנו זוכרים, אנו עומדים זקוף. מדי פסחא אנו מקבלים היתר מממשלת ישראל ומתאספים כאן כקהילה כדי לחגוג ולקיים את המיסה ולהעלות זכרונות.״

״אשתי ואני נישאנו ביוני 1947,״ אומר סאלם לסיכום. ״אני עדיין בריא, ואני אוהב את החיים. אני מסוגל להכין לעצמי ארוחת בוקר ואנחנו עוזרים זה לזה בעבודות הבית. כך אני רוצה לחיות את חיי, להיות חזק, ששום דבר לא יעצור אותי.״

הביטחון של ספר

״המפגש עם מישהו כמו סאלם [גורם לי] לרצות לדבר יותר זמן. יש לי מאה שאלות,״ מהרהר אחד מהמלווים האקומנים בעוד הקבוצה עוזבת את הכפר.

״אינני בטוח שיש לי המלים לדבר על החוויה,״ הוא מוסיף אבל ממשיך לאחר דקה: ״כשעזבתי את עבודתי הקודמת, חיפשתי משהו אחר לעשות, ומצאתי שהתוכנית הזו היא משהו בעל משמעות שרציתי ליטול בו חלק.״

תוכנית הליווי האקומני של מועצת הכנסיות העולמית (WCC) בישראל ובפלסטין מספקת נוכחות מתמשכת של כ-25-30 מלווים אקומנים אשר במשך שלושה חודשים מתלווים לקהילות מקומיות, מציעים נוכחות מגנה, אוספים חומר מתעד ועדים למאבקים ולתקוות היומיומיות.

״צפיתי בשיחות השלום של ועידת מדריד בשנות התשעים המוקדמות בחדשות. הן שודרו במשך 20 דקות ביום, זה היה כיסוי די רציני. פיתחתי עניין בנושא וקראתי ספרים מנוחות הכורסה שלי,״ המלווה מוסיף.

״אנו עכשיו ב-2019. אני כאן וזה לא ספר, זה לא אחד ממאה עמודי ספר,״ הוא ממשיך. ״הגברים והנשים שאני רואה בהר חברון, במקום שבו אני מוצב. הבנאדם הזה. הוא בן 95, הוא אינו ספר.״

״אנו עכשיו ב-.019, אני כאן וזה לא ספר, זה לא אחד ממאה עמודי ספר,״ אומר אחד המלווים.

לסיכום הוא ממשיך, ״כשמבקרים את הקהילות כאן, אתה נהייה מודע לביטחון שקיים בספרים. אתה קורא ואתה לומד, אבל זה... אפילו עם הדברים הגרועים ביותר, ספרים לא גורמים לך לבכות. לפחות לא לי. אבל זה כן - האיש המבוגר והחזק הזה, עם הניצוץ בעיניים.״

תוכנית הליווי האקומני בפלסטין וישראל

ארוחת שבת ׳עוזרת לשפוך אור הומאני על שני צדי הסיפור׳ (הודעה לתקשורת WCC מרץ 27, 2019)

מלווים אקומנים מציעים נוכחות מגנה, יום ולילה, בזמן שחאן אל-אחמר עומדת בפני סכנת הרס (כתבה מרכזית של WCC מ-4 באוקטובר, 2018)

חיי שעות הבוקר והחוסן תחת כיבוש – מלווים אקומנים (EA) צופים בנקודות צ׳קפוינט בירושלים ובגדה המערבית (כתבה מרכזית של WCC מ-9 באוקטובר, 2018)

בוקר כרגיל: מלווים אקומנים מתלווים לרועים בדואים בעמק הירדן

(כתבה מרכזית של WCC מ-7 באוקטובר, 2018)

*אלבין הילרט הוא קצין התקשורת של מועצת הכנסיות העולמית.