News
מאת מריאן איידרסטן*
בתום שמונה שנות שרות, מנואל קינטרו פורש מתפקידו כרכז היוזמה הבינלאומית המכונה "תכנית הליווי האקומני לפלסטין וישראל" (EAPPI - Ecumenical Accompaniment Programme in Palestine and Israel) של "מועצת הכנסיות העולמית" (World Council of Churches – WCC).
מנואל קינטרו הקדיש מזמנו כדי להתבונן בשליחותה של תכנית EAPPI, במיוחד בהקשרו העכשווי, וכן בהיבטי התכנית שהיו קרובים ללבו.
אתה פורש לאחר שמונה שנים בתפקיד הרכז הבינלאומי של תכנית EAPPI. מה היא השליחות העיקרית של EAPPI?
קינטרו: הגעתי לתכנית לאחר קריירה ארוכה בתנועה האקומנית - הן בהיקף גלובאלי כמזכיר הכללי של "התאחדות הסטודנטים העולמית הנוצרית" (World Student Christian Federation) – והן באזור שלי, בתור מנהל התקשורת של "מועצת הכנסיות של אמריקה הלטינית" (Latin American Council of Churches) במשך 11 שנים. הצטרפתי ל-EAPPI כרכז בינלאומי מייד לאחר סיום תפקידי כמנהל של FIM (Frontier Internship in Mission) – תכנית שליחות ניסיונית שאפשרה לאנשים להוות גשר מעל גבולות תרבותיים, מדיניים ודתיים. במסגרת FIM אנשים נשלחו להתמחות בת שנתיים בארץ אחרת, ובעקבותיה לפרויקט כניסה-חוזרת בארצות המוצא שלהם למשך שנה. ב-FIM, משמעותה של שליחות הובנה כמאמץ דו-כיווני להעיד במילה ובמעשה על התגלותו של האל בישוע המשיח, והצהרנו שצדק חברתי הוא רעיון מרכזי במסגרת תפיסת שליחותו של האל.
גיליתי ש-EAPPI מעניקה לאנשים הזדמנות ליטול על עצמם את שליחותו של האל בהקשר מורכב למדי, הוא המאבק הישראלי-פלסטיני. שליחותה של EAPPI היא להעיד חיים ולהביא תקווה למצב של שוקת שבורה, וכן להיות בקשר עם פלסטיניים וישראליים הנאבקים למען סיום הכיבוש והשגתו של שלום צודק, על מנת לשנות את אופן מעורבותה של הקהילה הבינלאומית בקריאה לפעול כנגד אי הצדק באזור.
עיקר שליחותה של EAPPI הוא רצון עמוק ותקיף להביא שלום באמצעות ליווי, תוך לימוד מה הוא כוח עמידה מאנשים הנמצאים במצבים חריגים של דיכוי וכיצד הם מסוגלים להתנגד לגישות המעודדות אלימות ולשנות אותן. רצון זה חשוב במיוחד בהקשר של קונפליקט שהחל באמצע המאה ה-20 וגבה את חייהם של אלפי קורבנות, וגרם לסבל רב כל כך הן לישראליים והן לפלסטינאים.
במצב הנוכחי בישראל ובפלסטין, מה הוא התפקיד של תכנית EAPPI?
קינטרו: בהקשר הנוכחי, EAPPI נדרשת באופן קבוע "לבוא ולראות" – מילים החוזרות פעמים אחדות בבשורה על פי יוחנן – וללוות את הכנסיות שלנו השותפות בארץ הקודש ואת משפחת הכנסיות הרחבה יותר ולחוות את החיים תחת כיבוש יחד עם קהילות וקבוצות של פלסטינים וישראלים שמחויבות לצדק, לשלום, ולכיבוד זכויות האדם. אני חושב שנוכחותה של EAPPI בקרב שתי הקהילות היא הגשמת חזונם של ראשי הכנסיות בירושלים לשלום צודק ולפיוס.
תפקיד נוסף של EAPPI הוא להעלות את תודעתן של הכנסיות באמצעות עבודתם של המלווים האקומניים, תקשורת, והגנה משפטית; לסייע בידי הכנסיות והתנועה האקומנית להבין טוב יותר את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, ולאפשר להם להיות מעורבות במעשים קונקרטיים של סולידריות על בסיס החלטות רלוונטיות של "מועצת הכנסיות העולמית" (WCC), וקריאה אליהם לומר את דברם בקול אחיד.
זכור לי נאומו של ההגמון מוניב יונן (Munib Younan) במהלך חגיגות העשור של EAPPI, בו הוא הדגיש את ההכרח להתייחס "לחששות וחוסר הביטחון של הישראלים ולכמיהה של לפלסטינים לשלום ולחרות ". אם EAPPI תוכל לתרום לכך את תרומתה הצנועה יבוא יום ותהיה לנו הזכות לשמוח יחד עם אלה שתרמו לעיצובו של שלום בר-קיימא בארץ הקודש, על בסיס של צדק, סלחנות, והתפייסות.
מה היחסה של תכנית EAPPI לתנועות למען חרם, משיכת השקעות וסנקציות (BDS כנגד ישראל)?
קינטרו: מעניין הוא שכמה אנשים וארגונים מאשימים את EAPPI בכך שהיא חלק מתנועת BDS. אחת מן השתיים: או שהם אינם מכירים היטב את "מועצת הכנסיות העולמית" או את EAPPI, או שהאשמות אלה נובעות מאינטרסים פוליטיים. בדרך כלל ההאשמות מועלות על ידי הימין הקיצוני או על ידי ארגונים אנטי-אקומניים.
EAPPI היא יוזמה של "מועצת הכנסיות העולמית" (WCC), ועל כן היא מחויבת לדבוק באופן מוחלט במדיניותה ובעמדותיה הרשמיות של הארגון. "מועצת הכנסיות העולמית" מעודדת את הכנסיות החברות למשוך השקעות בחברות שנהנות מפעילות בלתי-חוקית בשטחים הכבושים או לנקוט בכל פעולה כלכלית אחרת הוגנת, שקופה ולא-אלימה, כולל חרם על מוצרים שמקורם בהתנחלויות. דבר זה בהחלט מתיישב עם החלטת 446 של האומות המאוחדות שנתקבלה ב-22 למרץ 1979, ולפיה "מדיניותה ומעשיה של ישראל בהקמת התנחלויות בשטחים הפלסטינים ובשטחים ערבים אחרים שנכבשו בשנת 1967 אחנם תקפים מבחינה משפטית ומהווים מכשול חמור בדרך להשגת שלום כולל, צודק ובר-קיימא במזרח התיכון". ההחלטה התקבלה ללא התנגדות בתמיכתן של 12 מדינות והימנעותם של נורבגיה, הממלכה המאוחדת וארצות הברית.
ממה אתה הכי גאה מאז שהצטרפת לתכנית?
קינטרו: קשה מאוד לסכם, אולם אנסה לשתף אתכם בכמה נקודות ציון. מאז שאני בתכנית היא התרחבה מעבר לגבולותיה ההיסטוריים והגיאוגרפיים, כאשר כנסיות מאסיה ואמריקה הלטינית הצטרפו ל-EAPPI. הרקע האישי והניסיון האקומני שלי למדו אותי את המשמעות של לערב כנסיות מכל העולם במאמצים אקומניים אמתיים. גיליתי שלכמה מהמלווים האקומניים הדרומיים יש דרך ייחודית להתחבר בדייקנות לקונפליקט הישראלי-פלסטיני, רק משום שהם באים מארצות שבהן מלחמת אזרחים או קונפליקטים אחרים הנם מציאות מוכרת.
מקור נוסף לגאווה היא ההוקרה. לכל מקום בגדה המזרחית שאליו אני מגיע אני פוגש פלסטינים אסירי תודה על נוכחותה של EAPPI. הם חשים בטוחים יותר כאשר המלווים האקומניים נמצאים סביבם כגורמים מרתיעים כנגד התנכלויות ואלימות.
לכיבוש יש תוצאות שליליות נוראיות, לרוב עבור הפלסטינים אבל גם עבור הישראלים. אישה ישראלית שהשתתפה בקבוצת ההתייחסות המקומית שלנו נהגה לומר שהכיבוש מכרסם את נשמת העם בישראל. אחרת, כיצד ניתן להסביר שכמה חיילים היו מסוגלים להחרים את אופניה של ילדה פלסטינית בת 8, לשבור אותם, ולזרוק אותם לשיחים?
בהקשר זה קרוב מאוד ללבי פרויקט שהתחיל בשנת 2013 בשיתוף פעולה עם UNICEF: הוא מעניק גישה בטוחה יותר לחינוך ליותר מ-3,000 ילדים פלסטינים שחייבים לעבור דרך מחסומים צבאיים או להיות חשופים להתנכלות ואלימות מצד מתנחלים וחיילים ישראלים. תכנית EAPPI עזר לילדים האלה להתמודד עם המצב הזה ולשלוט בפחדים שלהם, פחדים שהיו מונעים מהם ליהנות מהזכות הבסיסית לחינוך.
אני גם גאה מאוד על הסולידריות הישראלית. במסגרת תכניתנו וכן במקומות אחרים פגשתי ישראלים שמחויבים עד עומק נשמתם להשיג שלום צודק בארץ הקודש, אנשים שמשלמים על גישתם מחיר כבד מאוד. אני מאמין שאנשים אלה עשויים מאותו חומר שנביאי התורה היו בנויים ממנו, כאשר קראו לבני ישראל לפעול על פי הצדק, לאהוב את החמלה ולהתהלך בפני האל בנמיכות רוח, כפי שאנו קוראים בפרק היפהפה של מיכה 6:8.
כנסיות שותפות ב-WCC בישראל ופלסטין
הצהרה בנושא הקונפליקט הישראלי-פלסטיני ותהליך השלום, 28 ביוני 2016
*מאת מריאן איידרסטן, מנהלת תקשורת של "מועצת הכנסיות העולמית" (WCC) החל משנת 2015.